מטופלת סיפרה לי שיש לה ארבעה ילדים. שאלתי איך זה יכול להיות? הרי אני יודעת שיש לה שלושה… "בעלי הוא כמו עוד ילד" ענתה לי. בעלך הוא ילד כי הוא רוצה בכך וגם את. בחוזה שלכם הוא לא לוקח אחריות ואת לוקחת על עצמך את הרוב. צריך שניים לטנגו. כל מה שמתרחש בזוגיות שלכם מתקיים אך ורק כי שניכם רוצים בכך. אם אחד מכם לא היה מרוויח מזה, זה היה נגמר.

שאלתי: זה נעים לך?"

"לא"

"את רוצה שזה ישתנה?"

"כן"

כנראה שלא. אם לא היית מקבלת מכך רווח משני זה היה נגמר מזמן. כנראה שאת מקבלת מכך תחושת ערך, תחושת מסוגלות, ביטחון, גאווה… יש סיבה טובה לכך שמצב שלכאורה לא מיטיב איתך ממשיך. רוצה שזה יפסיק? קודם תסכימי… תסכימי שזו טובתך העליונה שזה יפסיק.

אחר כך תתפטרי. ממה? מתפקיד האמא שלו. הוא כבר בוגר ויכול לקחת אחריות על עצמו. כן, באמת הוא יכול. אז למה הוא לא לקח אחריות עד עכשיו? כי זה היה אפשרי, כי זה היה נוח… אף אחד לא אשם כאן, אבל אין ספק שיש שניים שמשתפים פעולה בשימור מצב קיים שמשרת אינטרסים משותפים. מספיק צד אחד שמעוניין באמת להפסיק לשתף פעולה בכדי ליצור שינוי מבורך, שידרוג של חלוקת האחריות בבית.

אולי נמאס לך כבר להיות לבד? לשאת בנטל לבד? שכל כובד האחריות עליך? אם תשחחרי אותך תהיי משוחררת מזה.

מותר לך, את ראויה!!!